<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תכ"ח</h1>
<h2>דף קח:</h2>
[ברכות נ"א ע"א] עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה עיטור עיטוף חי ומלא כו'. קשיא לר' חי למעוטי מאי. אילימא למעוטי מזוג (והאי) [זה אי] אתה יכול לומר. דאמרי' בבבא בתרא פר' המוכר פירות אמר רב זוטרא בר טוביה אין אומרין קידוש היום אלא על יין הראוי לנסך על גבי המזבח. והוינן בה למעוטי מאי אילימא למעוטי מזוג והאמר ר' יוסי בר' חנינא מודים חכמים לר' אליעזר בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים. אלמא חי לאו למעוטי מזוג אתא. ועוד דאמרי' לענין ד' כוסו' דפסח שתאן חי יצא. אבל לכתחלה צריך שלא יהא אלא מזוג, ואי חי למעוטי מזוג אתא אמאי לכתחלה לא יהא אלא מזוג. הא אמרי' מודים חכמים לר' אליעזר בכוס של ברכה וכו'. ואי לימא למעוטי מבושל אמאי שתאן חי דיעבד אפי' לכתחלה לא יהא חי אלא מבושל ואמאי והא אישתני טעמא ומראתו ואינו [ראוי] לברכה. ותירץ נראין דברי גאונים במה שאומר' כאן חי למעוטי כוס שבור שיהא הכוס שלם ולא שבור. ונראה שכל אותן י' דברים תלויין בכוס עצמו ולא ביין כשתדקדק. ולשון חייות שייך בכלי כדאמרי' בבבא קמא גבי כלים שנפלו לבור שבירתן זו היא מיתתן. והדין עמהם. הוגה מכתיבת יד רבינו יעקב זצ"ל. לא עלה בדעתו אך ספרדים אמרו כן. אלא ה"פ דשתאו חי יצא. וחי דהכא דברכה מזיג ולא מזיג כדאמרי' בבן סורר אינו חייב עד שישתה יין חי. ומפרשי' ליה התם מזיג ולא מזיג. שיין חזק היה להם יותר מדאי שיכול לקבל מעל חד תלתא מיא כמו (חרס) הדרייני. ומזיג ולא מזיג חזי לכוס של ברכה. אבל מזיג כמזיגא דרב יוסף לא חזי לכוס של ברכה לכתחלה. וחי סתם קרי תלמודא למזיג ולא מזיג.
